הסביבה שלנו משפיעה על המצב הנפשי שלנו? – 7 המפתחות לשמירה על סביבה נעימה ונפש בריאה מאת: חגית צופן

כתבה: חגית קליימן צופן, מאמנת להפרעות קשב וריכוז.

מכירים את ההרגשה הזו – כשאתם מגיעים למקום מסוים (בדרך כלל זה הביתה) ועם הכניסה עוטפת אתכם תחושה של נינוחות, נכנסת לריאות נשימה מרפת שרירים ואפילו קצב המחשבות מוריד הילוך. זו בדיוק התחושה שאומרת לנו ש"הגענו למקום המפלט" המקום שמאפשר לנו לשחרר את השריון, ואפשר אפילו להוריד קצב.

לצערנו יש אנשים רבים שמגיעים הביתה ומביאים איתם את החוץ – את תחושת הדחיפות, הלחץ לעשות, העומס המנטלי ועוד. זה קיים אצל בנות / אמהות בעיקר שמייצרות המשכיות של הרחוב ומשמרות את הלחץ של "לתקתק משימות" – ולא נותנות לעצמן מרחב נשימה מרגיע ומאפשר.

מתאמנת שלי מספרת על היומיום שלה, ומתארת תחושת לחץ עומס מנטלית בתוך ביתה שלה, לחץ מהסוג שלא מאפשר לה אפילו לשבת בנחת לאכול ארוחה "אם לא אירגנתי את הבית – אני לא יכולה לשבת" היא מספרת, ויותר מכך, המקום היחידי שבו היא חשב שקט פנימי זה מחוץ לבית. שם היא נרגעת באמת.

הסופר הדני מייק וייקינג כתב ספר שמקדש את ה"הוגה" (huge) הדני. מושג המתאר את אותה תחושה של רווחה ונחת כאשר נמצאים בסביבה מטפחת את ה-well being שלנו: הרווחה המנטלית, הנינוחות והיכולת "לנשום עמוק" לרפות שרירים ולהקל על הנפש. זו יכולה להיות הסביבה הפיזית – שהיא אסתטית מסודרת ונעימה, ויכולה להיות גם בחברת אנשים שאנו אוהבים.

אצל אנשים עם הפרעת קש"ר (הפרעות קשב וריכוז) קיים קושי גדול כל כך להיכנס למצב של נינוחות – משום הרעש הפנימי, בעקבות המתח המתמיד, הצורך והנסיון להתמודד בכל כך הרבה חזיתות חיים (זה לא רק נשמע כמו מלחמה, זה גם מרגיש כמוה...) הקושי לשמור על סביבה מאורגנת, הקשי להיצמד למשימה ולהתמיד בה, מוסחות גבוהה שעולה בעוצמתה כאשר הסביבה נעשית עמוסה מפוזרת מגובבת.

מחקרים מצביעים על קשר (מתאם) בין מצב נפשי - רגשי לא תקין, שמשתקף בהתנהגות של הפרט וההתננהלולתשלו לבין הביטוי של הקושי בסביבה הפיזית שלו.

סביבה מגובבת כאוטית, עמוסה פריטים, יחד עם חוסר מסוגלות של הפרט לפנות, לארגן ולסדר או לזרוק השאלה המעניינת היא שבדיוק כמו שהחוץ משקף את הפנים – האם אפשרי שנוכל להשפיע על הפנימיות שלנו – על ידי ארגון, סידור ושיפור הסביבה החיצונית שלנו?

הנה 7 המפתחות ליצירת סביבה מטפחת שמאפשרת גם נינוחות ורוגע מנטלי – ושמירה עליה.

אם קיים היום בלאגן סביבכם – שאינכם יכולים להתמודד איתו – השקיעו באיש.ת מקצוע – שיסדר את החלל המרכזי והחשוב לכם – זה שאתם שוהים בו הכי הרבה. לאחר הסידור – עצבו את החדר בעזרת חפצים אהובים שיקרים ללבכם, בצבעים נעימים לעין ובאמנות – אם אתם אוהבים אמנות.

עיקרון חשוב בארגון הבית: לכל חפץ צריך להיות מקום ספציפי ומוגדר משלו. אם אין מקום כזה – אל תכניסו את החפץ הביתה. כשיש מקום מוגדר – יהיה לנו קל להחזיר את החפץ למקומו – ולשמר את הסדר בקלות יחסית.

החליטו יחד עם המשפחה על החדר בבית שאותו כולם מחויבים לשמור מסודר – זה יכול להיות הסלון או חדר עבודה / משחקים, ושם החוקים ברורים והחלטיים – אפשר לבלות ולפזר – חייבים לסדר. זה החדר שבסיום כל יום – מסדרים מפנים ומותירים אותו מסודר כדי שכאשר נחזור אליו למחרת בצהרים או בערב – הוא יראה מזמין ונעים.

פינוי. אחת לכמה זמן (לא חייב לפני פסח – אבל פסח זו הזדמנות טובה) תחליטו על ארון ותעשו בו עבודת פינוי. הזדמנות נהדרת לרוקן ארונות ולאוורר את הנשמה. פינוי כזה מאפשר לנו להשתחרר ממטען עודף, מחפצים שממלאים פינות, מכבידים, יוצרים תחושת עומס מעשית ורגשית. אפשר גם לנקוט בשיטת מארי קונדו – לאחוז חפץ ולשאול את עצמכם – האם הוא יקר לי? האם יש לי רגשות אליו? אם התשובה היא כן – מוזמנים לשמור. אם לא – מוזמנים לשחרר.

סגלו לעצמכם הרגל – והרגילו גם את ילדיכם: חפץ שהוצא ממקומו – יוחזר למקומו מייד בתום השימוש. לא מניחים רק לרגע, לא משאירים –כי גם ככה "בסוף נסדר" – מפנים מייד. זה משמר את הסביבה נעימה גם לאורך העבודה שלנו וזה מקל על הסידור בסוף היום.

אם אתם תלמידים / סטודנטים / עוסקים בעבודה שדורשת חשיבה תכנון ארגון וכו': הנה משפט שאבי נהג לומר (בעיקר כשראה את החדר הכל כך מבולגן שלי): סביבה נקיה ומסודרת = ראש פנוי ולמידה מסודרת. אז לפני שאתם מתחילים לעבוד על פרויקט מסוים – פנו את הסחות הדעת מסביב כמו: ניירת ומסמכים, חפצים ועוד. צרו סביבה "סטרילית" – שתהיה מוכוונת למידה/יצירה.

אחרון וחביב עלי ממש: כל פעם שאתם נכנסים הביתה – הביטו סביבכם ותשאלו את עצמכם – איך אני מרגיש? האם אני אוהב.ת את מה שאני רואה? מה משמח אותי בסופו של יום עבודה ארוך? וכן, בהחלט אתם מוזמנים להגדיל את מה שמסב לכם נחת והוגה.

ועוד סיפור קטן: מתאמנת צעירה שלי עברה לבית חדש, קיבלה חדר חדש, ולפני שסידרו אותו הוא הפך ל"מחסן" חפצים, שלא משרת אותה, וחמור יותר – מרחיק אותה מעשיה, מלמידה ומשהיה בחדר.

קבענו פגישה אצלה (מראש סיכמנו על כמה שעות – בהסכמת הוריה) – ועשינו סדר!

פינינו ארון, רוקנו את הבלאגן שנדחף מתחת למיטה, ארגנו סביבת למידה נוחה. תוך כדי עשיה , מתן כלים ושיחה, התברר שאחותה שהיא מאד מסודרת, "התפשטה" על החדר של אחותה – שגם ככה לא שמה לב, ואיחסנה אצלה דברים שלא רצתה לשים אצלה. אחת הטכניקות שלימדתי אותה לשמירה על סביבה נוחה:

"אני לא מחסנאית, והחדר שלי לא מחסן" – כל פעם שמגיעה עם חפץ/ בגד/ציוד או מקבלת משהו – היא אומרת את זה לעצמה – ורק אס מחליטה האם יכנס לחדר או לא?

מוזמנים לאמץ. את המנטרה ואת הגישה.

שימרו על הרווחה והארגון שסביבכם. זה טוב (גם) לנשמה.

שלכם, חגית

הכותבת חגית צופן

תואר שני MA

קורס מאמנים )אונ' בר אילן( + מסלול התמחות באימון. קורס + סופרויז'ן

ADHD לימודי אימון לבעלי לקויות למידה

הנחיית קבוצות אונ' בר אילן.

פלייבק אימון קבוצות והעמקת תהליכים באמצעות שיקוף על הבמה